שלום,

בחודש האחרון ערכנו סמינר סוף השנה לכל לומדי קולות וקבוצות שבר ותיקון באשקלון. הנושא של כל הקבוצות היה "לך-לך". הבחירה ביסוד ה'דרך', כמוטיב מסכם תהליך אינו מקרי. אחת החויות החזקות ביותר של האדם - זה חויית אי הידיעה. יש הרואים באי הידיעה, איום גדול על השלום הפנימי, ויש הרואים באי הידיעה יסוד גדול של צמיחה רוחנית. מאז הקמת קולות- אני מנסה להיות מנהל 'מקצועי' יותר. חשיבה אסטרטגית, חזון, מטרות וכו...
אך יחד עם כל העבודה הזו, שאכן תורמת למיקוד - יש חוייה חזקה של אי ידיעה לאן החברה הישראלית הולכת בזיקתה ליהדות. מה באמת יקרה במפגש בין ישראליות ליהודיות. מה יצמח? מה יהיה בן חלוף ומה יתחבר לנצח ההיסטורי.
טובה לי אי הידיעה. היא מאפשרת הפתעה, יצירה וצמיחה.
נדמה- כי כך גם חשב אברהם אבינו בצאתו לדרך, "אל הארץ אשר אראך".

בימים אלו אנו בונים את תוכניות קולות לשנה הבאה. המגמה הברורה שלנו כארגון- להזמין את הבוגרים לשותפות בעיצוב המשך הדרך.
דרך שיש בה יד אחת המחזיקה זיקה, תורה, אומץ ונוכחות, ויד שנייה שיש בה הומור, ענווה ואיפשור.

ברכת קיץ טוב לכולם

מרדכי (מוטי) בר אור